מגזין מדי לינק פארם המגזין של מדי לינק
בשנים האחרונות, הנושא של הפרעות קשב וריכוז עלה לכותרות הרבה יותר מפעם אחת – למעשה, המדובר הוא באחד הנושאים הרפואיים החשובים והחמים ביותר בעת הנוכחית. אלא שנושא זה הוא הכול חוץ מחד משמעי, שעה שניתן למצוא גישות התייחסות שונות, או אפילו מנוגדות לחלוטין, לבעיה עצמה, כמו גם לפתרונות שלה. המאמר הבא מנסה לעשות לכם קצת סדר בבלאגן, תוך התמקדות בשכיחות הגבוהה של אבחון הבעיה במערכת החינוך, כמו גם הפתרונות המוצעים במסגרתה.
הסטטיסטיקה לעומת המציאות בשטח
כצעד ראשון, יש להבין האם ההיסטריה סביב הפרעות קשב וריכוז – ובהחלט ניתן לכנות זאת כך – אכן מוצדקת. התשובה הפשוטה היא שממש לא בטוח. מבחינה סטטיסטית, אחוז התלמידים המאובחן כסובלים מהפרעות קשב וריכוז על ידי גורמים שונים במערכת החינוך גדול פי שלושה או ארבעה מאחוז התלמידים הסובלים מכך בפועל. כדי לסבר את האוזן, מדובר על ההערכות שכ-6-8% מכלל התלמידים, בעולם המערבי, סובלים מהבעיה, אך בפועל אחוז גדול עוד יותר מאובחן כסובל ממנה: מחקרים של ועדת המחקר של הכנסת, בשיתוף קופת החולים, מראים שבאזורים מסוימים על מפת ישראל, יותר מחמישית מהתלמידים נוטל ריטלין, התרופה השכיחה ביותר להתמודדות עם הבעיה, כאשר כ-40% מאובחנים כבעלי הפרעת קשב וריכוז. בארצות הברית המספרים דומים, כאשר נתון חיוני אחר מצביע על עלייה עצומה בטיפול התרופתי להפרעות קשב וריכוז במרוצת השנים: אם בתחילת שנות ה-90 אחוז התלמידים שנטל תרופות דוגמת ריטלין או קונצרטה עמד על כ-600,000 "בלבד", כיום המספר עולה על 3.6 מיליון.
מכל אלה, ניתן להסיק באופן חד משמעתי: ישנו אבחון יתר של הפרעות קשב וריכוז בקרב תלמידים, מה שהופך למשמעותי במיוחד בהתחשב בתופעות הלוואי של חלק מהטיפולים המוצעים. השלב הבא הוא לסקור את הסיבות הספציפיות המביאות לשינוי הדרסטי הזה.
על מי מוטלת האחריות?
התופעות שתוארו מעלה אינן מתרחשות בחלל ריק, ממש לא. תחת זאת, ניתן בהחלט לטעון שהן מבטאות מגמות אחרות המאפיינות את החברה המערבית כמכלול. זה מתחיל עם מערכת החינוך עצמה, אשר אחראית ללא מעט אבחונים בתחום. הנחת היסוד היא שמערכת החינוך כיום היא סביבה עמוסה בלחצים, המכוונת להישגיות לא פחות מאשר לחינוך. בתנאים האלה, ילדים שאינם מצליחים בלימודים, או לחילופין כאלה הסובלים מבעיות התנהגותיות, נשלחים לאבחון ומקבלים טיפולים והקלות לימודיות – אפילו אם ניתן למצוא הסברים אחרים להתנהגות או לחוסר ההצלחה שלהם. גם האבחון עצמו נעשה לא פעם על ידי גורמים שאינם מקצועיים דיים, מה שעלול להטות את תוצאותיו.
את האשמה ניתן להטיל גם על יצרניות התרופות עצמן. משיקולים כלכליים, אלה מקדמות את התרופות מזה עשרות שנים, כאשר לא פעם כוללת ה"טקטיקה" הפצת מידע מעוות על הבעיה והפתרונות שלה, או אפילו תשלום לרופאים ולבעלי מקצוע שימליצו על התרופות – למשל, בצורה של מאמר שמתיימר להיות אקדמי.
חשיבותה של זהירות
כמובן שאין לזלזל בתופעה של הפרעות קשב וריכוז, אשר גם כך אחוז משמעותי מהאוכלוסיה סובל ממנה. אבל, וזה אבל גדול מאד, חשוב בהחלט לנקוט במשנה זהירות ביחס אליה. תפיסה של מומחים שונים כיום טוענת שיש להוציא את בתי הספר מתמונת ההפנייה של התלמידים לאותם אבחונים, ולו מכיוון ששיקולים זרים עלולים להביא לכך: למשל, הרצון לבחור בפתרונות מהירים שמשפרים את הישגי התלמיד, בטווח הקצר, ובכך גם את הישגי בית הספר – אך פוגעים בתלמיד לאורך זמן.
עיקר האחריות צריכה להיות מוטלת על ההורים, שצריכים להבחין, בהקדם האפשרי, בתסמינים שעלולים להעיד על הפרעות קשב וריכוז: כך, למשל, ילדים המתעייפים במהלך הכתיבה, או כאלה שאינם מסוגלים לבצע כמה משימות במקביל, ייתכן וסובלים מההפרעה. כאשר הבעיה מאובחנת "על פי הספר", יש לשקול היטב את דרכי הפתרון, כאשר חשוב לזכור שסל הפתרונות אינו כולל בתוכו אך ורק את התרופות שתוארו מעלה. על ההורים להפגין סבלנות כלפי הילדים, לנהוג עימם בכנות ולהיות שם עבורם לכל אורך הדרך.
ריכוזית נבחנה על ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז ונמצאה כמשפרת תוצאות מבחן TOVA
