כינים? מה עושים?!

"מגרד לי!!!!" צירוף המילים האלה נחשבות לאימת כל הורה בכל מדינה ברחבי העולם. לכשעצמן, הן אינן מזיקות, אולם רובנו כבר יודעים מניסיון העבר כי כרגע, כשהידיעה כבר "על השולחן", יתחיל מחול שדים שמטרתו להיפטר מהיצורים הקטנים (הכינים, לא הילדים!) ומרוץ נגד הזמן כדי למנוע את הדבקתם של בני המשפחה האחרים.

כינים מחשבות קיצן לאחור

מהרגע בו הצאצאים שלנו הופכים מתינוקות לפעוטות, מצמחים שיער ומתחילים לפגוש ילדים אחרים, השעון מתחיל לתקתק עבורנו, כי אנחנו יודעות ויודעים שזה יגיע… הגירוד, הכינים, החיפוש אחרי שיטת הטיפול האולטימטיבית (שתהיה מספיק אפקטיבית כדי להיפטר מהכנים, אבל לא תפגע לנו בילד תוך כדיי), המריבות עם הילדים על הטיפול (כן, ברור שזה לא תענוג גדול לסרק במסרק צפוף ילד שלא מוכן לשבת לרגע במקום), ההרתחה של כל הבגדים והמצעים וכמובן, ההדבקה החוזרת וחד-גדיא, חד-גדיא…

הכינה והנחמה

אם זה מנחם אתכם (סביר להניח שלא, אבל ננסה בכל זאת), במצוקי מדבר יהודה, התגלה מסרק כינים מהתקופה הרומית. חישבו על אותם הורים שהיו צריכים לפלות כינים מראשן של הדרדקים הסוררים וחסרי הסבלנות, כאשר אפילו טלויזיה, כדי להעסיק אותם ולנסות להפחית את הרצון שלהם לזוז ואת ניג'וסי ה"אבא, כואב לי!!!", לא הייתה בנמצא…

הסכנה הגדולה בכינים, מעבר לתחושת אי הנוחות, טמונה דווקא בגירוד. תחושת הגירוד נוצרת כאשר הכינה מוצצת את הדם ("עוקצת") וכאשר הילדים מגרדים את עור הראש בציפורניהם (אשר לרוב, אינם בדיוק המקום הסטרילי ביותר בעולם), הם עלולים ליצור שריטות בעור, אשר עלולות להזדהם. זוהי אחת מהסיבות שמומלץ לבדוק את הראשים בבית באופן קבוע, ולא לחכות עד להודעה של אחות בית הספר.

הורות יצירתית?

לאורך אלפי השנים האחרונות, אמהות חיפשו והמציאו שיטות יצירתיות כדי למגר את הצרה הזו, שלא לחינם נמנתה בין עשרת המכות. בתקופת המעברות, אמהות מרחו בנפט את השיער והקרקפת, בעשורים שלאחר מכן, מרחו מרגרינה, מיונז, מרככי שיער, השרו בחומץ, התיזו תמציות רוזמרין ואף ריססו את הראשים בחומרים מזיקים. בחלק מהמקרים, הטיפול היה "סתם" לא יעיל, במקרים אחרים, הוא גרם לנזקים ממשיים בטווח הקצר (ככוויות בעור) ובטווח הארוך (כהצטברות רעלנים בגוף הילד).

אם לסבתא היו כינים

בנוסף לחומרים ולטיפולים המצויים בכל בית מרקחת כולל במדי-לינק פארם, ישנן שיטות טיפול פשוטות וביתיות, אשר יעילות במקרים בהם את אינך מחפשת קיצורי דרך. שיטת אחת כזו היא מריחת השיער והקרקפת בחומר שומני (כמיונז או מרגרינה מומסת), עטיפת השיער בשקית ניילון ושהייה של מעל ל-9 שעות עם החומר על השיער. הפינאלה של הטיפול הוא סירוק ארוך וקפדני במסרק צפוף, שיסיר את הכינים והביצים, אשר השמן המיס את אחיזתן בשיער. אולם זהירות! הטיפול איננו מומלץ לילדים קטנים לפני השכבתם לישון, מאחר והם עלולים להסתבך בשקית בזמן השינה ולהיחנק.

טיפול סביבתי

אם אחד מבני הבית נגוע בכינים (שאגב, בניגוד למיתוסים של העבר, מעדיפות דווקא ראשים נקיים, מכיוון שאז העור נקי משומן וזמין לעקיצה), כל בני הבית צריכים לעבור בדיקה. ולא רק בני הבית, אלא גם הבית עצמו: החלפת מצעים ובובות פרווה וכביסת בחום שמעל ל-60 מעלות, שאיבת הספות והשטיחים בשואב אבק ובו כדורי פורמלין וכד'. מאחר ולכינים יכולת "לעצור את נשימתן" למשך פרק זמן מה, את כל מה שלא תוכלי לכבס, מומלץ להכניס לשקיות ניילון, לאטום את השקית ולא לפתוח במשך כשלושה שבועות.

גם בטיפול בכינים, הדרך הטובה ביותר להתמודד היא מניעה, ולכן, מומלץ להשתמש בשמן רוזמרין כדי להבריח את הכנים. החיסרון היחיד בשמן הוא ריחו החזק, אבל, עדיף ילד מריח מרוזמרין, מאשר ילד שמשמש פארק שעשועים לכינים, לא?