מגזין מדי לינק פארם המגזין של מדי לינק
מתמודדת עם ילד בררן, שאיננו מוכן לטעום כלום? תוהה כיצד לגרום לו לאכול יותר? הנה מספר דרכי התמודדות "עוקפות ניג'וס".
גם ילדים שידועים כ"אכלנים" כתינוקות, עלולים פתאום להפוך לבררנים ולסרבני מזון. מובן מאליו, כי כאם, זה עלול להדאיג אותך מאד. אם את יושבת מיואשת, ארוחה אחר ארוחה, מול בן השנתיים שלך, שעד אתמול אכל כמו גדול מהצלחת (ועוד ביקש תוספת) והיום, מסרב לאכול את התרד או הגזר ואת התירס שלו הוא מוכן לאכול רק מהקלח, בוודאי תשמחי לקרוא, שלרוב, אכילה בררנית הינה שלב חולף. כל הפעוטות נוטים, בשלב זה או אחר של חייהם, לאמץ לעצמם התנהגות זו. העניין הוא, שברוב המקרים אין קשר ישיר למזון עצמו, אולם, אולי אם תדעי מה עומד מאחורי הסירוב של ילדך, תוכלי לעבור את השלב הבלתי נמנע הזה בהרבה פחות אמוציות, עלבון ודאגה.
סיבות אפשריות:
-
הסיבה לסירוב: הכרזת עצמאות
תיאור התופעה:
אם התשובה "את הכתומה" ניתנת לך כשאת שואלת את בתך הפעוטה איזו שמלה תעדיף ללבוש, את הכחולה או האדומה, האם את באמת מתפלאת שהיא רוצה לאכול דווקא את מה שלא הכנת היום לארוחת הצהריים?
כיצד לנצל זאת לטובתך:
השאירי את תחנוני ה"רק תטעמי ביס אחד" להזדמנויות אחרות, מאחר והמטרה שלך איננה לגרום לה לאכול רק ביס אחד של ברוקולי היום, אלא לגרום לה לחבב ברוקולי לאורך זמן. הקפידי לשים לה בצלחת לפחות מזון אחד שאת יודעת בביטחון שהיא אוכלת, אבל… וכאן הטריק, בקשי ממנה לטעום ביס אחד משאר המזונות שהכנת. היא איננה חייבת לאהוב אותם, או לאכול מהם לאחר הטעימה, אלא רק לטעום מהם. כך, תכניסי אותה להרגל של טעימת מזונות שאינם מוכרים לה.
כאשר ילדך הוא מהסוג שאיננו אוכל כלום, החרדה שלך עלולה להרקיע שחקים ולגרום לך להציע הצעות נואשות כמו "אולי תאכל פרוסת עוגה במקום?" או "רוצה חפיסת שוקולד?". הכל, רק שהקטנצ'יק לא יישאר רעב. במקרה כזה, נסי לאפשר לילד שליטה בתפריט שלו. למשל, בעת הכנת כריך, שימי מספר סוגי מילוי אפשריים ותני לילד להחליט באיזה מהם הוא רוצה למלא את הכריך שלו. ההתרגשות בהכנה "אני בעצמי" עשויה לסייע לו ולעודד את נכונותו לאכול.
-
הסיבה לסירוב: זה באמת "איכסה" עבורו
תיאור התופעה:
כבני אדם, אנחנו "מתוכנתים" מלידתנו להעדיף מזון מתוק ולהתרחק ממזונות מרים. מתוק = הישרדות ומר עלול להיות משהו רעיל. מזונות מסוימים עלולי להיות מסומנים במוחו של ילדך כ"איכסה" מאחר ויש לו יותר פקעיות טעם מאשר לנו, כבוגרים (אנחנו מאבדים אותם ככל שאנחנו מתבגרים). לכן, ילדים חווים את טעמו של המזון באופן מוגבר מאיתנו. בנוסף לכך, יתכן גם שהוא גנטית רגיש יותר למזונות מרים, כפי שהראו מספר מחקרים.
כיצד לנצל זאת לטובתך:
בוודאי שמעת שנדרשים 10-15 ניסיונות עד שילד "מקבל" מזון חדש, לכן, אל תפסיקי לנסות להציג בפניו את המזונות (לא לנג'ס! להציג כאפשרות). כמו כן, שפרי את סיכויי המזון בהכנתו בדרכים נוחות לאכילה. למשל, קליית ירקות, "מקפיצה" החוצה את הטעמים המתוקים החבויים בהם וחמוץ מנטרל מרירות. לכן, הוסיפי טיפת מיץ לימון לברוקולי, לכרוב הניצנים, לקישואים ולשעועית הירוקה.
תוכלי "לבלבל את האויב" גם על ידי שינוי צורת ההכנה של חומרי הגלם. למשל, לאפות את הירקות שילדך שונא כאשר הם מוגשים לו חיים ולהפך. לעיתים, הבעיה עלולה להיות במרקם, או אפילו בטמפרטורת המזון.
-
הסיבה לסירוב: היא פשוט לא רעבה עכשיו.
תיאור התופעה:
בשנה הראשונה לחייהם, רוב הילדים הינם בעלי תיאבון מוגבר. כאשר השנה הראשונה מהווה בסיס להשוואה, הירידה שחווים חלק מהילדים לאחר מכן, נראית מועצמת, אבל בעצם איננה כזו.
כיצד לנצל זאת לטובתך:
אם את מודאגת כי נדמה לך שהילד שלך לא אוכל מספיק, אבל קצב הגדילה שלו תואם את שאר בני גילו, על פי רופא הילדים, יכול להיות שהבעיה היא בהגדרה שלך הנוגעת לכמה הוא צריך לאכול. התפישה הרווחת כי כמות המזון לפעוטות היא ככף עבור כל שנת חיים.
השתמשי בתיאבון של ילדך כדי להכיר לו מזון חדש. כשאת מאכילה אותו, התחילי דווקא במזון הבריא, בזה שאינו מוכר או בפחות חביב עליו, ואילו את המזון האהוב עליו השאירי לסוף הארוחה.
-
הסיבה לסירוב: זמן הארוחה הוא נוקשה מידי.
תיאור התופעה:
לגרום לילד לטעום מזון חדש שאיננו מוכר לו הוא אתגר קשה למדי, גם כאשר הוא במצב הרוח המתאים לאכילה. כאשר ילדך מתנגד אפילו לשבת לשולחן, אין שום סיכוי בעולם שתצליחי בכך. ילד איננו מסוגל לשבת לשולחן יותר מ-10-15 דקות, אבל כאשר מדובר ביצירת הרגלי אכילה נכונים, כדאי לשתף את הילדים בארוחה המשפחתית, למרות הכאוס שזה עלול ליצור. אכילה יחד, כמשפחה, יכולה אף לסייע לילדים בגיבוש העדפותיהם במזון.
כיצד לנצל זאת לטובתך:
גרי את הילד להשתתף בארוחות המשפחתיות על ידי הפיכתן לכיפיות יותר. למשל, ניתן לגוון אותן על ידי הגשת מספר מנות קטנות יותר האחת אחרי השנייה, כדי לשמור את הילדים במוד של אכילה מתמשכת וללא הפסקה ביניהן.
אפשרות נוספת היא הכרת השעון הביולוגי של הילד וקביעת זמן הארוחה לשעה שבה הוא עשוי להיות רעב, אבל איננו עייף מידי, נרגן, קצר רוח וכד'.
-
הסיבה לסירוב: אל תיעלבי, אבל יש מצב שהמזון שאת מגישה פשוט משעמם?
תיאור התופעה:
מחקרים מוכיחים כי ילדים נוטים לאכול יותר פירות וירקות כאשר הם מוגשים להם בצורה מעניינת, המגרה אותם ויזואלית. תוכלי להמציא למנות שגרתיות שמות מעניינים וקליטים. חוקרים מ- Cornell University גילו, כי ילדי גן חובה אכלו כמות גזר כפולה, כאשר הוא הוגש להם תחת השם "גזרי ראיית רנטגן" (“X-ray vision carrots” ) מאשר סתם "גזר".
כיצד לנצל זאת לטובתך:
עודדי את הילד לסייע לך להמציא שמות חדשים למזון. תוכלי לשתף את הילד גם בתכנון התפריט, לעבור יחד איתו על מגזיני מזון, לדבר איתו על מרכיבי תבשיל מסוים ואף להזמין אותו לאתגר אותך בהכנת תבשיל שמוצא חן בעיניו במגזינים ובספרי הבישול שלך.
