מגזין מדי לינק פארם המגזין של מדי לינק
קשה לך להרדים את הילד? הנה מספר טעויות נפוצות שעושים הורים במהלך תהליך ההשכבה לישון וכיצד להימנע מהם.
שבירת שגרת תהליך ההשכבה
רוב האנשים זקוקים לפרק זמן מסוים על מנת להיכנס למצב של רגיעה לפני השינה, תינוקות אינם שונים. תהליך ההשכבה איננו מיועד רק כדי לעזור לילד להיכנס למצב הרפיה לפני שהונח במיטתו, אלא יכול גם לשמש כחוויה יוצרת קשר נפלאה עבור שניכם.
"תהליך ההשכבה לישון היא אסטרטגיה קלה שעשויה ליצור הבדל של שמיים וארץ במהירות בה ילדך יהיה מוכן לשינה ובכמות הליווי לה יזדקק כדי להירדם" אומרת מייגן פור, מחברת The BabySense Secret. "למרות שנדמה כי מדובר בתהליך שהוא בזבוז זמן, התהליך יחסוך לך זמן ואנרגיה לטווח הרחוק". כשעה לפני שעת השינה המיועדת (18:00-19:00 הן שעות השינה המתאימות לתינוק או לפעוט), מתחילה שגרת ההשכבה.: סגרי את הווילונות, עמעמי את האור בחדר, והכיני את הבקבוק והספר לקריאה. אמבטיה חמה יכולה לעזור להרגיע אותו, וכאשר היא מסתיימת, קחי אותו ישר לחדרו והלבישי אותו בחדר המוחשך, כאשר ברקע מתנגן שיר ערש. קראי את הספר ולאחר מכן, האכילי אותו כשהוא בזרועותיך. ברגע שהוא סיים לאכול, הביאי אותו למצב רדום ואז שימי אותו במיטה, ער, אבל מנומנם.
התעלמות מ"סימני השינה" של התינוק
"תינוקות ופעוטות "מאותתים" כאשר הם עייפים וזקוקים לשינה", אומרת קים ווסט, מחברת The Sleep Lady's Good Night, Sleep Tight. חלק מהרמזים כוללים שפשוף עיניים, פיהוק, האטת הפעילות, בכיינות ואובדן עניין באנשים ובמשחק. "אם תפספסי את " חלון השינה" הטבעי של הילד שלך, המלטונין המרגיע לא יישאב לגופו", "אומרת ווסט "במקום זאת, בלוטת יותרת הכליה שלו תשלח עומס של קורטיזול (הורמון הקשור במתח) שימריץ ויקפיץ את הילד".
צפי בילד לאורך כל היום. רוב הסיכויים שתבחיני בדפוס המתהווה בזמנים בהם הוא צריך לישון. אם אינך מבחינה באותות אלה, ווסט מציעה שכאשר את חושבת שזמן השינה מתקרב, תיקחי את הילד לחדר שקט, מואר באור עמום ותעסקו בפעילות רגועה – הסימנים יתחילו להופיע.
כאשר מדובר בילד במצב של עייפות-יתר או גירוי-יתר, קחי אותו למקום שקט והשקיעי מעט יותר זמן מהרגיל, כדי להביא אותו לנמנום.
יצירת הרגלי שינה גרועים
אנחנו מבינים את זה, השעה 03:00 ואת מותשת לגמרי, תעשי כמעט כל דבר, כדי שהוא יחזור לישון, כולל נדנוד, ערסול בידיך, הליכה בחדר, שירה, עיסוי הגב וכו'. על פי ווסט, כאשר תינוק מקבל במשך שלושה או ארבעה חודשים תגובות מסוג זה, הרגלים פשוטים אלה מתקבעים והופכי לגורמי תלות. "אלו אינן התנהגויות שליליות או רעות, אבל הן הופכות לבעיה, כאשר הן קשורות באופן הדוק במוחו של הילד עם שינה, כך שהוא איננו מסוגל להירדם בלעדיהן". משמעות הדבר היא, כי בכל פעם שהתינוק שלך מתעורר (וכולנו מתעוררים מספר פעמים במהלך הלילה) תצטרכי לבצע את כל הפעילויות האלה, כדי להחזיר אותו למצב של שינה. הסוד הוא לשים את הילד שלך מנומנם במיטה, אבל ער (ניתן להתחיל בגיל שבין שישה עד שמונה שבועות בתינוקות בריאים), כך שהוא ילמד להירגע בעצמו ולחזור לישון בכל פעם שהוא מתעורר.
מעבר ממיטת תינוק למיטת ילדים מוקדם מדי
טעות קלאסית שהורים נוטים לעשות. אל תחליפו את מיטת התינוק עד לשלב בו הוא יכול לצאת מהמיטה בכוחות עצמו. במקרה זה, הוא מהווה סכנה לעצמו והוא חייב להיות לעבור למיטת ילדים. אחרת, מומלץ לתת לו לישון במיטתו עד שהוא סביב גיל שנתיים, זה הגיל בו רוב הפעוטות מוכנים למעבר למיטת ילדים. סורגי מיטת התינוק מספקים מחסום שימושי בזמן בו התינוק שלך עדיין איננו יכול להבין או לציית לגבולות מילוליים (כמו "הישאר במיטה שלך").
אם אתם מוכנים למעבר, ווסט אומרת שיש שתי גישות לתהליך:
השינוי המיידי: פשוט החליפו את מיטת התינוק במיטה החדשה. רק וודאו כי יש מעקה בשני הצדדים (או אם המיטה צמודה לקיר, מקמו את המעקה בצד שאינו צמוד לקיר).
הגישה ההדרגתית: התחילו על ידי השארת מעקה מיטת התינוק למטה, עם שרפרף בצד כדי שהילד יוכל לצאת בעצמו, ומקמו כמה כריות ליד המיטה, למקרה שייפול. "במידה ומדובר בחדר גדול, בו ניתן להכניס את שתי המיטות, תוכלו להתחיל בקריאת ספרים או בנמנום על מיטת הילדים", מסבירה ווסט. "ואז בחרו את הלילה הגדול בו הילד יישן במיטה בלילה. ברגע שילד ישן במיטה גם במהלך התנומות וגם את שנת הלילה, ניתן להוציא את מיטת התינוק מהחדר.
בכל שיטה שתבחרו, יש להסביר לילד שהוא איננו צריך לצאת מהמיטה בלעדיכם. אבל רק כדי להיות בטוחים, דאגו לאבטחת החדר (שקעי חשמל מכוסים וכד') ושקלו הצבת שער בדלת חדר הילדים, כדי שלא תצטרכו לחשוש שמא הילד יטייל לבדו ברחבי הבית בלילה. תוכלו להפוך את המעבר לכייפי על ידי שיתוף הילד בבחירת הסדינים והשמיכות למיטתו החדשה" אומרת ווסט.
לתת לילד להירדם בכל מקום בו אתם נמצאים
אף הורה איננו רוצה להפוך לכבול ללוח זמני השינה של הילד שלו, אולם האמת הפשוטה היא שתנומות בעגלה, במושב המכונית, או בכיסא הגבוה אינן מספקות לתינוק או לילד את השינה שהוא זקוק לה. "שינה במצבים כאלה שומרת על המוח בשנת אור, כך שהילד איננו מגיע לתרדמה עמוקה ונינוחה" אומרת ווסט.
על מנת לפתח הרגלי שינה טובים, הילד זקוק לאזור שינה מוכר, מקום שבו הוא הולך לישון לתנומות ולפני שינה באותו הזמן בכל יום. תוכלו לעקוף את הכלל במקרים יוצאי דופן, אבל רוב הזמן יש להישאר עקביים. נסו לארגן את הסידורים שלכם לזמנים שבין התנומות של הילד, ובמידה ומדובר ביציאה בערב, היעזרו בבן משפחה או בבייביסיטר.
חוסר דבקות בלוחות זמני שינה
"עקביות היא מילת מפתח עם ילדים, במיוחד כשמדובר בשינה" אומרת ווסט. "הם צריכים מועדי תנומה קבועים במהלך היום ושעת שינה קבועה כדי להסדיר את הורמון מחזורי יום ולילה ושיגרה כדי לחוש רגועים ובטוחים."
לוחות זמני השינה חשובים מאוד להגדרת השעונים הפנימיים שלנו, שמירה עקבית עליהם תעזור לכם לקבל ילד שנרדם בערך באותן השעות, בכל יום. מאבקים של הורים רבים, הם, לעתים קרובות, תוצאה של לוחות זמנים שאינם עקביים, כאשר הורים מנסים להשכיב את ילדיהם לישון מוקדם מדי (כאשר הילד איננו עייף) או מאוחר מדי (כאשר הילד עייף מידי).
כמובן, שישנו מקום לגמישות מסוימת. "ככל שתלמדו לזהות את אותות השינה ולהכיר את הזמנים המועדפים על הילד, תוכלו להתאים את לוח הזמנים הנכון לילד בקלות רבה יותר" אומרת ווסט.
לתת לילד להישאר ער עד מאוחר, בתקווה שהוא יירדם
לכאורה, זה נשמע כמו רעיון טוב, אחרי הכל, כאשר בני נוער הולכים לישון מאוחר, למחרת, הם רוצים לישון עד הצהריים. למרבה הצער, זה פשוט לא עובד עבור הילדים הקטנים יותר. השעון הפנימי הוא כוח רב עוצמה, ילדים צעירים מתעוררים בערך באותו הזמן בכל בוקר, בלא קשר לשעה בהם הולכים לישון בלילה. לכן, הורים שמאפשרים לילד להישאר ער עד לשעות מאוחרות, פשוט מקבלים ילד עייף למחרת. במקום זאת, מומלץ לשמור על שיגרת השינה, כדי לוודא שהילד מקבל את 10 או 11 שעות השינה, להן הוא זקוק.
במידה והילד מתעורר מוקדם מידי (לפני השעה 06:00), זהו, כנראה, סימן לכך שהוא הולך לישון מאוחר מידי, לכן, כדאי לנסות להקדים את שעת השינה שלו ב-30 דקות, או אפילו בשעה שלמה.
החלטות בנוגע לשינה באמצע הלילה
הבה נודה בכך, קשה להגיע להחלטות חכמות בשעה 02:00 בבוקר. ההחלטות אמצע-לילה אלו, הנעשות בחצי נמנום הן אלו הגורמות להורים לעשות את הטעויות הגדולות ביותר שלהם. החלטות אלו נעשות מתוך רצון להחזיר את הילד לישון (על מנת שלא להעיר את שאר בני המשפחה) ולא כי הן החלטות מושכלות ושקולות. זהו גם הזמן בו הורים יוצרים את הרגלי השינה הגרועים שהזכרנו קודם לכן. "אם נתת לילד לבכות במשך זמן מסוים, ולאחר מכן נשברת, והתחלת לבצע פעולות שהן אינן חלק משגרת ההרדמה שלכם, אבוד לך. הילד ילמד שבכי יגרום לך לתת לו את מה שהוא רוצה" אומרת ווסט.
כאשר אחד מההורים חש כי הוא נמצא במצב שההחלטות שיעשה אינן ההחלטות הנכונות, זה הזמן להורה השני להתערב. חלקו ביניכם את הקימות בלילה, כך תוכלו לוודא שכל אחד מכם מקבל לפחות מעט שעות שינה רציפות. כאשר אתם ההורה ה"תורן" וודאו שההחלטות שאתם מחליטים, תהיינה ההחלטות הנכונות (אותן החלטות שהייתם מקבלים במצב של ערנות מלאה).
אמא ואבא לא באותו העמוד
"הורים חייבים להוות חזית אחידה, כאשר מדובר בשיפור הרגלי השינה של הילד שלהם" אומרת ווסט. "אתם חייבים להסכים על הטקטיקה בה אתם עומדים לנקוט כדי לעזור לילדכם ללמוד להרגיע את עצמו ולזכות בשנת לילה טובה. זה בסדר גם אם שגרות השינה של כל אחד מכם היא שונה במקצת. אבא, אולי ירצה לקרוא מספר ספרים לפני השינה ואמא תעדיף לקרוא רק אחד, אבל ההחלטות הגדולות באמת צריכות להיות מוסכמות מראש".
החלטות אלה כוללים את מה שהילד זקוק לו בזמן ההליכה לישון וההשכבה, והאם אתם מוכנים לעשות "הכל" כדי לגרום לו לישון, כולל יצירת כל אותם הרגלים רעים, שמטרתם להרדים אותו, כאשר הוא מתעורר באמצע הלילה. זה אומר ששניכם מחליטים על מה מקובל בעיניכם מאחר ולהיות עקביים בכל לילה הוא אלמנט הכרחי לתהליך השינה.
ויתור מוקדם מדי
אף פעם לא מאוחר מדי לשנות את הרגלי שינה גרועים, אבל הורים צריכים להיות סבלניים וריאליסטיים. "לא ניתן לצפות לתוצאות מהירות, כאשר מנסים לשנות את הרגל שסיגל לעצמו הילד במשך חודשים", אומרת ווסט. "הורים צריכים להקדיש שבועיים עד שלושה שבועות בתוכנית שינה מסודרת, כדי לראות שינויים משמעותיים."
חלק מההורים מאמינים (שלא בצדק) כי הרגלי השינה של הילד ישתנו מעצמם, בעוד הם רק צריכים לסבול את רק את חוסר השינה שעד אז. "זה פשוט לא נכון" אומרת ווסט. "בהשקעת זמן ומאמץ מצידכם, תוך זמן מה, ילדיכם (ושאר בני בית) יזכה בקרוב בשנת לילה טובה. כל העבודה שתצטרכו להשקיע בכך, תהיה שווה את המאמץ.
