איך תהפכו את הבית למקום בטוח יותר לילדים?

לעיתים, צפייה בבן השנתיים שלך עשויה להיות חוויה מפחידה למדי: ברגע אחד, הוא עומד יציב על הקרקע, עם שתי רגליו השמנמנות, ושנייה לאחר מכן, הוא מבצע קפיצת ראש מהרהיטים, או שועט קדימה, מבלי להסתכל לאן. ללא שום תחושת סכנה, הוא מקפץ כמו נינג'ה מסכנה אחת לרעותה. בכל פעם שתנזפי בו, הוא יפרוץ בבכי מר, אבל לא משום שהבין וקלט עד כמה מסוכן היה הדבר האחרון שעשה, אלא בגלל שהוא באמת איננו מבין למה את כועסת עליו. מבחינתו, אין לך שום סיבה לדאגה – במוחו, הוא בלתי מנוצח.

מנקודת המבט הפסיכולוגית:

פסיכולוגים החוקרים את התפתחות תחושת הסכנה במוחו של הילד, הגיעו למספר מסקנות מעניינות ומאירות עיניים:

• לפעוטות מתחת לגיל שלוש אין יכולת להתייחס לסכנות כאל כאלה. פועל יוצא מכך, הוא ההשגחה הקפדנית במיוחד, הנדרשת כאשר הם חוקרים את העולם. עד לאחר יום הולדתם השלישי, אין להם תפישה סביבתית.
• כושר השיפוט של בן שנתיים הוא אמוציונאלי ומושפע מרגשותיו באותו הרגע. אפילו במידה וילדך הפעוט נחשב לזהיר ורגיש בדרך כלל, הוא עלול להפוך לבלתי זהיר בשנייה בה הוא מתרגז.
• התרגשות משפיעה על תפישה, במיוחד בפעוטות. ההתרגשות בפגישה עם חבר, הנמצא כרגע מצידו השני של רחוב סואן, עלולה לגרום לפעוט לרוץ ישירות אל תוך הכביש המסוכן.
• כאשר מדובר בבן, לרוב, הוא יאשים מישהו אחר בפציעתו בטעות, בעוד בנות נוטות לקחת על עצמן את האחריות ולשפר את דרכיהן בעתיד. בנים, ככלל, נוטים לעיתים קרובות יותר לנהוג בפזיזות ובחוסר אחריות.
• ישנן הוכחות לכך שפעוטות בני שנתיים נוטים לשפר את התנהגותם, כאשר הם מתוגמלים על התנהגות אחראית, הרבה יותר מאשר כאשר הם מוענשים על התנהגות שאיננה כזו.
• הורים מגלים סבלנות רבה יותר כלפי התנהגות פזיזה, כאשר היא מגיעה מצידו של בנם הפעוט מאשר מצידה של בתם הפעוטה. הדבר יכול להצביע על כך, כי כאשר מדובר בבנים, התנהגות כזו היא "מקובלת".
• כאשר פעוט בן שנתיים נפצע כתוצאה ממעשה שובבות שלו, עד מהרה הדבר פורח מזיכרונו והוא שב להיות שמח וטוב לב, ומוכן לחזור על החוויה המסוכנת שוב.

בטיחות

עשו את המרב כדי לאבטח את הסביבה הביתית ולהפכה לבטוחה יותר עבור הפעוט. מכסי פלסטיק שימנעו את תחיבת אצבעותיו הקטנות (וחפצים אחרים) לתוך שקעי החשמל, נעילה מאובטחת של ארונות המטבח וחדר האמבטיה, תמנע מהקטנטן פלישה לארונות ושתיית תכולת הבקבוקים המרתקים שנמצאים מתחת לכיורים, ואף ידית מתאימה לדלת החיצונית של הבית (זו יכולה להיות ידית גבוהה או כזו שקשה לפתיחה על ידי פעוטות), כל אלה ועוד רבים אחרים, הם אמצעים בהם תוכלו לצמצם חלק ניכר מהסכנות האורבות לילדכם.

אין 100% בטיחות. לעולם לא תוכלו להיות בטוחים במאת האחוזים כי חשבתם על כל הרעיונות שעשויים לעלות במוחו הקטן והיצירתי של הפעוט שלכם, אולם אין זה אומר כי אינכם צריכים לנסות ליצור עבור הילדון סביבה בטוחה.

טיפים

• בנוסף לאמצעי הבטיחות החיצוניים, תוכלו לנקוט צעדים נוספים, שמטרתם לצמצם את הסכנות האורבות לילדכם:
• הציבו גבולות ברורים, חוקי "עשה" ו"אל תעשה", שמטרתם להבהיר לילד מה מותר לו לעשות ומה אסור.
• הקפידו להציע חלופות חיוביות מעניינות לא פחות מאלו אותן אתם אוסרים עליו.
• הקפידו על כך שמינון החלופות החיוביות יהיה גבוה יותר בצורה משמעותית מהדברים האסורים.
• הקפידו לנתב את המרץ של הילד לערוצים ה"נכונים". למשל, לילד שנהנה לרוץ, לטפס ולהשתולל, יש לספק שעות "גינת שעשועים רבות ככל האפשר, על מנת למנוע ממנו לעשות זאת בבית.